"ואטהר – ואתקדש – בקדושה – של – מעלה – – – "

תיאור ספירת העומר ועבודתם של חסידי ברסלב בדור הקודם

במחיצת אנ"ש הוותיקים בשטיבל דחסידי ברסלב "אור אברהם" קטמון

מאוצר הכתבים "רשימות וזכרונות" של הרה"ח רבי נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל

העבודה של "מצות ספירת העומר", היתה מאז ומקדם אצל אנ"ש חסידי ברסלב בדריכות מיוחדת במשך כל ימי הספירה. כחיילים העומדים על משמרתם עמדו הכן מידי לילה בלילה, צעקו וזעקו והשקיעו כוחות עצומים בעבודה זו זמן רב.

בייחוד אספר מה שחזיתי אצל הרה"ח רבי שמואל שפירא זצ"ל, איך כל כוחו וכל לבבו, כל רוחו ונפשו הכניס בקיומה של מצוה נשגבה זו.

בזכרוני, כי ביום ראשון של פסח בעלות המנחה, היינו הולכים עם רבי שמואל לטבול במקוה כדי להיטהר ולהתקדש לקראת ההתחלה של קיום מצות עשה של ספירת העומר, אשר היא המצות עשה היחידה שהזמן גרמא, שנמשכת תקופה גדולה על פני מ"ט יום מפסח ועד עצרת.

וכדי שלא נפסיד אמירת התורה של החסיד הרב רבי אברהם שטרנהארץ זצ"ל, שדרש אמרי נועם בקהל עם בין מנחה למעריב – וגם הוא היה מזרז עצמו הפעם ומקצר באמירת התורה שלו, כדי להתחיל לספור מצות הספירה בזמנה שתהיינה תמימות – לכן הלכנו למקוה עפ"י רוב לפני מנחה, וגם הספקנו לומר התפילות על "ספירת העומר" מליקוטי תפילות, (ומובן כי מי שהתבודד ביום זה, כבר הקדים לבקש על זה בשיחתו בינו לבין קונו). וכאן התחילה ההכנה לספירת מ"ט הימים הבאים לקראתינו וגם להיות נכונים ליום הנכסף הוא חג השבועות זמן מתן תורתינו.

* * *

והנה רבי שמואל בהיותו לפיד אש בעבודת הקודש שלו, הרי מיד שהתחילו הציבור – כמנהגינו אחרי "עלינו לשבח" מתפילת ערבית – לומר "לשם יחוד" שלפני הספירה, כבר יקדה תבערת לבבו בהתלהבות עצומה והתחיל לומר "לשם יחוד" בקולי קולות, הוא עמד וזעק ושאג כארי מעומקא דליבא וכו', מה שאי אפשר לתאר זאת למי שלא שמעו, וכן כך היתה התעוררות גדולה בתוך הציבור, עד שלאט לאט שככו הקולות, וה"ויהי נועם" נשבת בנועם הלהבות, ועדיין היה צורך להשקיט אי אלו שהאריכו ב"וספרתם לכם"… שנאלצו עתה להנמיך קולם אט אט.

"ונשמע קולו בבואו אל הקודש" – מיד התחיל החזן הוא רבי אברהם, בקולו הנעים והנפלא את ברכת הספירה "ברוך – אתה – ה' "… בנוסחא המיוחדת שלו, "אלוקינו – מלך – העולם" ובהגיותו תיבות אלו, באזנינו שמענו הדגשתו וסלסול קולו, הבננו בלבנו להיות לו הרגשה מיוחדת בכל תיבה ותיבה מברכה זו.

וכשהגיע לומר "ה-י-ו-ם"… הרים קולו ביתר עוז ובהתעוררות גדולה, אבל בנעימה ומתיקות, וכל הקהל כאחד התעורר מאד למשמע דא.

– וזכור אנכי, שבכל פעם ששמעתי מרבי אברהם מילת "היום", רעד עבר בקרבי בהתרגשות עצומה מאד, כאילו בתיבת היום צועק אלי "זכור-את-היום-הזה…" ראה, להכניס בו את כל הטוב בחי' "היום-אם-בקולו-תשמעו"- – –

וכך משך במתק ובנעימה כל סדר מצות הספירה, וכבוד ה' מלא את המשכן.

* * *

עתה הגיע תורם ושלהבת לבם של המתפללים שתהא עולה מאליה, בהתעוררות רבה בחלל ביהמ"ד. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו-ספירתו נדמה היה לרגע, כי כותלי בית מדרשנו מתנועעים גם הם ומתנשאים לעומת השרפים עבדי ה' העומדים בבית ה', הפוצחים בקולי קולות לברך לעלה ולקלס את מי שאמר והיה העולם  ו-צ-ו-נ-ו  – על – ספירת – העומר" – – – עד שהיה דומה כי פקע איגרא, מבליל הקולות והזעקות בברכת הספירה של כל הקהל, בקול רעש גדול הבוקע רקיעים, איש איש כברכתו וצעקתו – – – וכן נמשך הלאה בעת אמירת: "הרחמן…" "למנצח…"  "אנא בכח…" – אוי! כמה זעקות השמיע בהם רבי הירש לייב ליפל ז"ל, בתיבות: "תתיר צרורה…" שם התרפק ללא הפוגה, וחזר מאות פעמים ללא גוזמא "תתיר צרורה"… "ת-ת-י-ר   צ-ר-ו-ר-ה"… – – –

פעמים רבות חזיתי בעיני, התפרצות גדולה של כמיהה והשתוקקות אדירה, בעת אמירתם תפילת "אנא בכח", זה בכה וזה בכה.

– רבי שמואל שפירא נעמד בהתיבות: "שגבנו…  טהרנו… נורא…" וחזר עליהם מתון מתון באותו נוסח, כמו רבע שעה – – –

ר' אברהם יעקב גולדרייך ז"ל ניגן לעצמו בנעימה של ספירה, התיבות: "חסין – קדוש…  ברוב – טובך… נהל – עדתך…".

מו"ח ר' יחזקאל שרגא מרגליות ז"ל עשה לו סטאנציע (=תחנה/אכסניה..) בהשורה האחרונה: "שועתינו – קבל – ושמע – צעקתינו –יודע – תעלומות…".

ובתפילת "ריבונו של עולם… אתה ציויתנו…" נפרצו כל המעיינות וגברה ההתרגשות אצל כל אחד ואחד, בהפצירם בו חזור והפצר, כבן המתחטא לפני אביו מתוך צעקת הלב, "רבונו של  עולם…" "רבש"ע…  –  אוי,  רבש"ע…"  שלקח זמן רב.

עתה בסיום הספירה, התחיל רבי אברהם בקול: "ואטהר – ואתקדש – בקדושה – של – מעלה – " וכו' עד גמירא, וכדרכו בקודש אמרם בערגה ובהשתוקקות נפלאה כזאת, שהכניסו בכל לב הרהורי תשובה וכיסופים לעבודתו ית'. (וראה להלן, מה ששמעתי מכמה אנשים חשובים, על הספירה הנעימה של רבי אברהם ז"ל).

* * *

כשדברתי עם הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר ז"ל מענין התעוררות הספירה של רבי אברהם ז"ל, אמר לי: שהוא הרי שמע מאות פעמים הספירה שלו, ובכל זאת, כל פעם היה מעורר הלב מחדש, בעוצם קול נעימתו ומתיקותו ובנוסח המיוחד שלו. וכאשר גמר את הברכה והתחיל לומר "ה-י-ו-ם"… הגביה קולו יותר ויותר וגמר זאת בקול רם.

אחרי גמר הספירה של כלל הציבור, כמה יפים ונלהבים היו הריקודים שלאחר התפילה, בשירת "ועל ידי זה יושפע שפע רב… שפע רב…" אש שלהבת ונהרת שמחה משמשים היו בערבוביא – – –

יצויין גם, כי כאשר רובם ככולם של המתפללים הלכו לבתיהם, התגלה אז לנגד עינינו, מחזה מרהיב נפלא מאד, של קומץ חסידים ואנשי מעשה בעבודת ד' [הנקראים חבורת "העובדים"] שנשארו בביהמ"ד.

– הזכורים לי כעת הם: החסיד ר' הירש לייב ליפל, ר' שמואל שפירא, ר' אברהם יעקב גולדרייך, ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין, ר' נחמן שותק… ועוד כמה מבני הנעורים… צעירי האברכים והבחורים – עודם עומדים לפני ד' בדביקות ובהתלהבות כל אחד בפינתו, זה עומד בזוית זו וזה עומד בזוית זו, שואגים בתפילה ומבקשים רציון. שנו ושילשו התיבות עוד ועוד מבלי יכולת להתנתק מהם, מאשר נפתח לבבם בנועם ורצון, בחמלת ה' עליהם, כל אחד ואחד עם הנקודה השייך ללבו בעת הזאת – – –

הרחמן הוא – יחדש ימינו כקדם – ויחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה – במהרה בימינו אמן סלה.